<h1>ספר האסופות מכת"י סימן שצ"ד</h1>
<h2>דף לו:</h2>
לארס או לנשא אלמנה או גרושה מעוברת או מניקה. בשכל טוב. תנו רבנן יונק תינוק עד עשרים וארבעה חדש מכאן ואלך כיונק שקץ, ואע"ג דקיימ' לן דאין חלב מהלכי שתים טמא אלא טהור אסור לינק מכ"ד חדש ואלך, וזהו זמן למניקה, שאם נתארמלה או נתגרשה והיא מניקה או מעברת אסורה ליארס וכל שכן לנשא עד שיהא התינוק בן כ"ד חדש, דתנו רבנן מניקה שמת בעלה הרי זו לא תארס ולא תנשא עד שיהא התינוק בן כ"ד חדש דברי ר' מאיר, וקיימ' לן כר' מאיר בגזירותיו, פי' בחומרותיו, ואע"ג דקיימא לן הלכה כבית הלל, ור' מאיר ור' יהוד' הלכה כר' יהוד' ובית הלל סברי כר' יהוד' ואמרי שמונה עשר חדש, ואביי שרא ליה לאריסיה, לא סבירא לן הכי, כדאורי ליה רב יוסף לאביי דהא רב ושמואל דאמ' תרוייהו צריכה להמתין כ"ד חדש חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארסה בו, ותנו רבנן [יבמות ל"ו ע"ב] לא ישא אדם מניקת חברו ומעוברת חברו עד לאחר כ"ד חדש ואם נשא יוציא ולא יחזיר דברי ר' מאיר וחכמים אומ' יוציא בגט ולכשיגיע זמנו לכנוס יכנוס, ובהא לית הילכתא כר' מאיר אלא כרבנן, הילכך יהא אדם זהיר שלא ישא אשה מניקה תוך כ"ד חדש ואם נשא אם ישר' הוא יוציא בגט ולאחר שימלאו לה כ"ד חדש יחזור ויקדש ויכנוס, ואם כהן הוא לא יוציא בגט אלא יפרוש ממנה עד תכלית הזמן, ואם מת הוולד תוך כ"ד חדש מותרת לנשא לאחר ג' חדשים כמו שאר נשים, ולא חיישינן לעובדא דסורא לאשה שחנקה את בנה כדי לנשא, דהא היא שוטה הואי. ואפילו אם נתנה בנה למניקה או גמלתו תוך כ"ד חדש אסורה לארס וכל שכן לנשא עד לאחר כ"ד חדש, וטעמא מאי דילמא מעברא משיני (ומעבד) [ומעכר] חלבא, וזה בעלה השיני לא יהיב לה מדיליה דתהוי ממסמסא ליה [מאכילתו] בבצים וחלב כיון דלאו בריה דידיה הוא, וקרובים נמי שמא לא יהבי לה, והיא נמי מכספא למתבע מנייהו ועל ידי זה בא הוולד לידי סכנה, וכת' [משלי כ"ג] אל תשג גבול עולם ובשדה יתומים אל תבא, קרי ביה עולם, וקרי ביה ובשדי, לשו' שדים. ואע"ג דפסקי' כ"ד חדש, הני מלי לעניין אלמנה וגרושה כדי שלא תיעגם עוד, אבל ביושבת תחת בעלה קיימ' לן כר' יהושע דא' אפילו ארבע או חמש שנים, אבל פירש שלשה ימים מעת לעת לאחר כ"ד חדש וחזר וינק אפילו ר' יהושע מודה שהוא כיונק שקץ, וגרסינן בירושלמי [כתובות פ"ה ה"ו] בד"א שפירש מתוך בוריו, אבל פירש מתוך חוליו מחזירין אותו מפני הסכנה.
<h2>דף מב.</h2>
לארס או לנשא אלמנה או גרושה מעוברת או מניקה. בשכל טוב. תנו רבנן יונק תינוק עד עשרים וארבעה חדש מכאן ואלך כיונק שקץ, ואע"ג דקיימ' לן דאין חלב מהלכי שתים טמא אלא טהור אסור לינק מכ"ד חדש ואלך, וזהו זמן למניקה, שאם נתארמלה או נתגרשה והיא מניקה או מעברת אסורה ליארס וכל שכן לנשא עד שיהא התינוק בן כ"ד חדש, דתנו רבנן מניקה שמת בעלה הרי זו לא תארס ולא תנשא עד שיהא התינוק בן כ"ד חדש דברי ר' מאיר, וקיימ' לן כר' מאיר בגזירותיו, פי' בחומרותיו, ואע"ג דקיימא לן הלכה כבית הלל, ור' מאיר ור' יהוד' הלכה כר' יהוד' ובית הלל סברי כר' יהוד' ואמרי שמונה עשר חדש, ואביי שרא ליה לאריסיה, לא סבירא לן הכי, כדאורי ליה רב יוסף לאביי דהא רב ושמואל דאמ' תרוייהו צריכה להמתין כ"ד חדש חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארסה בו, ותנו רבנן [יבמות ל"ו ע"ב] לא ישא אדם מניקת חברו ומעוברת חברו עד לאחר כ"ד חדש ואם נשא יוציא ולא יחזיר דברי ר' מאיר וחכמים אומ' יוציא בגט ולכשיגיע זמנו לכנוס יכנוס, ובהא לית הילכתא כר' מאיר אלא כרבנן, הילכך יהא אדם זהיר שלא ישא אשה מניקה תוך כ"ד חדש ואם נשא אם ישר' הוא יוציא בגט ולאחר שימלאו לה כ"ד חדש יחזור ויקדש ויכנוס, ואם כהן הוא לא יוציא בגט אלא יפרוש ממנה עד תכלית הזמן, ואם מת הוולד תוך כ"ד חדש מותרת לנשא לאחר ג' חדשים כמו שאר נשים, ולא חיישינן לעובדא דסורא לאשה שחנקה את בנה כדי לנשא, דהא היא שוטה הואי. ואפילו אם נתנה בנה למניקה או גמלתו תוך כ"ד חדש אסורה לארס וכל שכן לנשא עד לאחר כ"ד חדש, וטעמא מאי דילמא מעברא משיני (ומעבד) [ומעכר] חלבא, וזה בעלה השיני לא יהיב לה מדיליה דתהוי ממסמסא ליה [מאכילתו] בבצים וחלב כיון דלאו בריה דידיה הוא, וקרובים נמי שמא לא יהבי לה, והיא נמי מכספא למתבע מנייהו ועל ידי זה בא הוולד לידי סכנה, וכת' [משלי כ"ג] אל תשג גבול עולם ובשדה יתומים אל תבא, קרי ביה עולם, וקרי ביה ובשדי, לשו' שדים. ואע"ג דפסקי' כ"ד חדש, הני מלי לעניין אלמנה וגרושה כדי שלא תיעגם עוד, אבל ביושבת תחת בעלה קיימ' לן כר' יהושע דא' אפילו ארבע או חמש שנים, אבל פירש שלשה ימים מעת לעת לאחר כ"ד חדש וחזר וינק אפילו ר' יהושע מודה שהוא כיונק שקץ, וגרסינן בירושלמי [כתובות פ"ה ה"ו] בד"א שפירש מתוך בוריו, אבל פירש מתוך חוליו מחזירין אותו מפני הסכנה.
<h2>דף קז.</h2>
דיני קדושין. וששאלתם על ראובן שקדש יתומה וקבלה הקדושין ולבסוף אינה רוצה בו, יכולה למאן בו עד ש(י)[ת]היה בת [שתים] עשר שנים ומחצה ואינה צריכה גט, אבל נערה שיש לה אב אפילו בת יומא אביה מקבל קדושיה עד שתבגר, אבל אם בגרה אין לאביה רשות בה.
